פסנתר

פסנתר - כלי הנגינה הפופולרי ביותר במוזיקה של העידן האירופי המודרני. כלי מקלדת זה ידוע בשתי גרסאות (פסנתר כנף ופסנתר מוצב).

המורים - מינדיה חיטארישוילי, סופיה גוסובסקי, אנסטסיה זריפובה, גוזל פלדמן, ילנה רומן.

חשוב לדעת!
ישנו מעמד חשוב לשיעורי הנגינה בפסנתר בתהליך החינוך של מוזיקאים, מאחר ושליטה בכלי זה מסייעת לתלמידים להתמצא טוב יותר בעולמה של המוסיקה הקלאסית.
להרחבת והעשרת השקפת העולם האמנותית, ולפיתוח מגוון רחב של יכולות נגינה על הפסנתר, ישנה השפעה חיובית על ביצועי התלמידים בכיתות אינסטרומנטליות מיוחדות.
כמו כן, פסנתר הינו כלי חשוב להבנה טובה יותר של המקצועות המוסיקליים התיאורטיים: סולפג' וספרות המוסיקה.

הפסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה-18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד הנבל והעוגב, ומתפרש על יותר משבע אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי 88 קלידים. במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".

הפסנתר הומצא על ידי ברתולומיאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו-פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש-חזק).

בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).